מדינת ישראל עד ה-7 באוקטובר ומדינת ישראל אחריו, אינה אותה מדינה. הטראומה הלאומית נוכח הזוועות שביצעו מחבלי הנוחבה בחוגגים התמימים בפסטיבל הנובה ובתושבי הקיבוצים והערים הסמוכות לרצועה, לא רק זעזעו אותנו עד עמקי נשמתנו. אף יותר מכך, הן פקחו את עינינו מן העוורון בו לקינו ותחושת הזחיחות שנבעה מביטחון יתר בטכנולוגיה. אבל אם חשבנו שחלף זמנה של האימרה "האדם שבטנק ינצח", היום אנו יודעים שללא האדם, גם הטנק המשוכלל ביותר, וכל אמצעי התצפית שבעולם לא יצילו את ישראל מאסון לאומי. היום אנו יודעים שחוסנו של העם הינו אלמנט יסודי בתפיסת הבטחון, ושבלעדיו, גם הצבא החזק והמשוכלל ביותר בעולם לא יעמוד מול אוייב אכול שנאה וחסר צלם אנוש. וחוסנו של העם תלוי באחדותו.
"רק ביחד ננצח" איננה סתם סיסמה, זוהי האמת לאמיתה, ואסור שאי פעם נשכח זאת וניפול שוב לפלגנות, שנאה פנימית, ושיסוי.

בדיונים על היום שאחרי, עולה השאלה מה יהיה בעזה. לעניות דעתי, השאלה המרכזית היא לא מה יהיה בעזה, אלא מה יהיה בישראל!
איריס חיים, בדבריה המרגשים על רצונה לחבק את החיילים שהרגו בשוגג את בנה החטוף, הראתה לנו דוגמה כיצד עם ישראל צריך להתעלות מעל כעסים והאשמות ולהתאחד, במיוחד היום!
עד ה 6 באוקטובר, נדמה היה שאנו הולכים למלחמת אחים. אך כמו שאמר מנחם בגין בנאומו בשנת 1944,
"היו שקטים, יהודים נאמנים; לא תהיה בארץ זו מלחמת יהודים ביהודים".
הנקודות למטה מתארות את חזוני להמשך קיומה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, חזקה, בטוחה, ובראש ובראשונה, מאוחדת.
מדינת ישראל חייבת להיות מדינה יהודית ודמוקרטית.
בדיוק כמו שמדינות רבות באירופה הן נוצריות ודמוקרטיות, כך מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. זאת אומרת שיש במדינה חופש פולחן וחופש דת, פלורליזם וחופש ביטוי, וכל התפקידים פתוחים בפני כל אחד ללא הבדל דת, גזע, או מין. בה בעת, המדינה ומוסדותיה יציינו וישמרו את חוקי היסוד של הדת היהודית, כמו שמירת השבת כיום חופש רשמי, סגירת בתי עסק ביום כיפור וכל מה שנהוג כיום במסגרת הסטטוס קוו.
בבתי ספר ילמדו לא רק תולדות עם ישראל, אלא מהי מהות היהדות (ואהבת לרעך כמוך), מדוע יש אנטישמיות, וכיצד ניתן לשלב בין דמוקרטיה ליהדות.
שתי אבני בניין אלה, יהדות ודמוקרטיה, הן היסודות של המדינה. בלעדי דמוקרטיה מדינת ישראל תהפוך לדיקטטורה, העם יתנכר לשלטון, ובלי חיבור העם לשלטון אין עתיד למדינת ישראל. כמו כן, ללא חיבור לשורשיה הרוחניים של המדינה, החברה בישראל תתפורר, בדיוק כפי שאויבנו רוצים, ומכאן הדרך לאובדן המדינה קצרה.
שוויון בנטל
צריך להיות איזון בנטל בחברה הישראלית, ולא כפי שיש עכשיו, שיש סקטורים שלמים שפטורים מכל שירות עבור המדינה. שויון לא אומר זהות. אין צורך שכולם יתרמו באותה צורה, כי מובן שלכל סקטור וחלק בעם יש את היחודיות שלו, ולכן גם את האופן הייחודי בו הוא משרת את העם והמדינה. אם למשל הציבור החרדי רואה בלימוד תורה ערך עליון, אין כוונה ואין צורך שיוותרו על זה. מצד שני, בעת משבר, כמו למשל מלחמה, כולם כולל כולם צריכים לשאת בנטל. ומה שנכון לחרדים, נכון גם לערבים.
לכן, צריך לייצר מנגנון בו כל אזרחי המדינה יתרמו את חלקם, תוך התחשבות באופיים ודרך חייהם הייחודית, מצד אחד, ומתוך התחשבות בצרכי המדינה, מצד שני. חייבת להיות ערבות הדדית בחברה, אם רוצים שהיא תהיה חברה מלוכדת. זה בטבע של כל ישראלי.